יסודות התיקון והכוונות

פרטי התיקון והכוונות

1. להבין ולדעת את כוונת תיקון ה"הוד" (שים לב, את המילה "הודאות", ניתן להבין כמו "אות הוד")

2. להגיד את חמש עשרה מזמורי "שיר המעלות" עם הכוונות

3. להבין ולדעת את כוונות תיקון "יקח נא מעט מים" באמירת מזמורי קי"ח, נ"א, קי"ט, צ'

4. להגיד את הפסוק "שמע ישראל" ולאחד את כוונת ששת המילים באמירת תשעת המילים בפסוק "קדוש קדוש קדוש". יחד, שני הפסוקים כוללים חמש עשרה מילים. 15 = "הוד"

5. להגיד שיר השירים (עם כוונות מיוחדות עבור כמה הפסוקים)

6. לאסוף יהודים יחד בעת אחד בארבעת ערי היסוד –

   • צפת – רוח

   • טבריה – מים

   • ירושלים – אש

   • חברון – עפר

גימטריית "רוח, מים, אש, עפר" = 955, שהיא גימטריית המילוי החודש הנבחר, אב(יב).

כאשר נעשה את כל הנ"ל נגיע לכוונת "נעשה אדם" – שנברא מכל ארבעת היסודות – לגרום לחשיפת האור של "מ"ה חדש" (מ"ה = 45 = גימטריית י-ה-ו-ה בשיטת האלפי"ן).

בסוף נתקע בשופר עם קריאת "תקיעה", בגימטרייה 585, כמו כן גם "השפר", וצריכים להתכוון ל"השפר" ול"תקיעה" בזמן התקיעה. הכוונות האלו הם בחינת הבאת אחדות לעם ישראל ואחדות העולם התחתון (עוה"ז) עם עולם העליון. כשמחלקים גימטריית "תקיעה" — 585 — בשם "מ"ה" (45) מקבלים 13 = "אחד". לכן אנו מתכוונים בתקיעת "השפר" ל"אחד". שמאחדים את שני ה"אחד"ים — 13 + 13 — אנו מאחדים אותם לגלות שהכל באמת חלק משם הוי"ה – גימטרייה 26 – יחד עם כוונות "מ"ה".

דרך תפילות אלו וכוונותיהם, וכינוס עם כוחות של 70 זקני ישראל באחדות לעיני כל, נזכה לגרום לתקיעה אחריתא — התקיעה המסכמת. הכוונה היא להוסיף ולהעלות את הקול שיגרום לסימן "בעתה" מאותו רגע ולהבא! ואם נזכה, בע"ה, יוחזר לנו את הקול של "תקע בשופר גדול".

מה שמביא לזמן "בעיתה" היא התמקדות בתדר הטבעי של עוה"ז שהוא 432hz. המספר הזה הוא כפל מספר אותיות שם המפורש (216 X 2 = 432). זו הסיבה שמילה שמתארת את כדור הארץ, בעיקר בספר תהילים, היא "תבל", שכן הגמטרייה שלהה 432. זהו רמז שהעולם כולו מורכב רק משמו של הקב"ה, שם גבוה מהדהד בתחתון, ותחתון מהדהד בגבוה.

הרמז הראשון לזה נמצא בתורה במילה הראשונה שמתייחסת לשמיעה — כאשר אדם הראשון שומע את קול ה' — "וישמעו". גימטריית "וישמעו" = 432. ועוד, בברכת משה ליהודה, גימטריית ראשי תיבות של התיבות "וַיֹּאמַר שְׁמַע יְ-ה-וָ-ה קֹול יְהוּדָה וְאֶל" = 432. שני תיבות הראשונות בפסוק, "וזאת ליהודה" בגימטרייה 474 שהוא גם גימטריית המילה "דעת". וזה עוד רמז לתיקון ולעבודה שעלינו לעשות.

ואז, דרך הכוונות, מוסיפים המספר 45, השם "מ"ה". זה מביא אותנו לסה"כ 477, גימטריית "בעתה".

הזמן לתיקון הזה הוא עוד השנה, בט"ו באב תשע"ח!

ט"ו באב היה אמור להיות יום החתונה בין הקב"ה (החתן) ועם ישראל (הכלה), אז, בזמן יציאת מצרים! לכן זה הזמן הנכון והראוי לפעול לתיקון הנ"ל. אנחנו, עם ישראל, חייבים להתכונן ככלה – להתלבש כראוי ולשמוח ככלה שניגשת לחתן שלה תחת החופה.

השנה, הסימנים נוכחים, חזקים – חודש אב הוא חודש החמישי, ספירת "הוד", וחמישה עשר בו הוא גימטריית "הוד". חודש אב עם תיקונו יהיה בשלמותו – שהופך את אב לאב-יב (חודש האביב!) שמסמל גאולה. גימטריית אביב = 15.

זה מסמל האחדות בין ה"אב" – הקב"ה – לבין "י"ב" שבטי ישראל. השנה, תשע"ח, ט"ו באב נופל ביום ששי בשבוע, שכל כך מתאים! הרי יום ו' היה יום בריאת האדם, וכמו שראינו בדברי הגר"א הנ"ל, זה מקביל לזמן ביאת משיח צדקנו! זה סוד התיבות "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". הקב"ה נתן רמז שיברא קודם את אדם הראשון אבל בעת המיועד הכוח של שבעין שרשי נשמתין יגיעו לשבעים זקני ישראל שיהיו בימים ההם. ה-70 דאז יגלו דרך ה"אדם" את השם "מ"ה" של ה"מ"ה חדש". כמו שהקב"ה ברא את האדם מארבעת היסודות הנ"ל, כמו כן, 70 הזקנים יכולים לקשר את הצדדים הרוחניים של ארבעת היסודות דרך ארבעת הערים הקדושות הנ"ל כדי "לייצר" את ה"אדם" מחדש.

תא חזי! גימטריית התיבות "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" = 1214. זו גימטריית הפסוק "דרכיך י-ה-ו-ה הודיעני ארחותיך למדני" (תהילים כ"ה:ד') יש בזה רמז לאורח אצילות. עוד פסוק בתהילים עם אותה גימטרייה הוא "כי גבר עלינו חסדו ואמת י-ה-ו-ה לעולם הללוי-ה" (שם, קי"ז:ב).

תא חזי את כל העניין!

כתוב "קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב י-ה-ו-ה ציון". הבה נתחיל להבין את הסודות. "כי עין בעין" בזכות 70 זקני ישראל, בשנת 70 להחזרת הריבונות על ארץ ישראל לעם ישראל ע"י הקב"ה ברוב חסדיו ורחמיו, נזכה לראות בשוב ה' לציון!

מה זה "קול צפיך"? זה קול הכמיהה של החתן שחיכה באורך רוח לכלתו – בני ישראל – שתגיע אל בגרות מלאה ורצון להתחתן. היא סוף סוף תבין את הסימנים שהשאיר החתן, ותצטרף אליו תחת החופה.

כשתגיע, החתן ייקח אותה לאשה. לא זה בלבד, אלא גם יכפר על עוונותיה. כל זה סוד התיבות "קול צפיך", בגימטרייה 336, שהיא גם כן גימטריית שתי התיבות "לאשה" וגם "ולכפר".

ועתה תא חזי הגימטרייה הנפלאה של "קול צפיך נשאו קול יחד" (בלי ה"ו" הסוגר של תיבת "יחדו"). הגימטרייה של התיבות היא 851, שמרמז לתקופה ולתיקון שיביא ל"בעתה אחישנה" בע"ה. לאור כל זה, ניתן להתבונן בתיבת "נשאו" – אל תקרא "נשאוּ" אלה "נשוא(ה)". לכן "קול יחדו" הוא אחדות הרצון והאהבה בין החתן לכלה.

בואו ונבין את הקשר להושע ב':כ"א, "וארשתיך לי". יש כאן רמז לפסוק "קול צפיך" – מרומז "לאשה". גימטריית אתב"ש "וארשתיך לי" = 616 = "התורה". לכן "וארשתיך לי" = "התורה". יש כאן רמז לפסוק "ויאמר י-ה-ו-ה אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם". הרמז טמון בתיבת "דברתי" שגימטרייתה גם 616. כאשר נקשר את עצמנו לקב"ה ולתורתו, היחס בינינו הוא כמו בעל לאשתו שקשורים באהבה, קשר בלתי-אמצעי הידוע כ"פנים דפנים".

לכן, כאשר אנו מתכנסים יחד, עם כוחם של שבעים זקני ישראל, אנחנו יוצרים טבעת. הנה הסוד! כאמור, הפסוק, "הֱבִיאַנִי אֶל־בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלֹו עָלַי אַהֲבָה", הוא רמז לכל התפקיד ולתיקון הזה.

הגימטרייה של "בֵּית הַיָּיִן"  היא 487, במו זו של "טבעתו". בכינוס העם יחד עם כוחם של זקני ישראל, יוצרים את טבעת הנישואין המאירה עם 70  פנים. כאשר טבעת זו נעשה כראוי, אז  בגימטריה את-בש יתגלה התוצאה הסופית—358, גימטריית "משיח".

אנו יכולים גם לגלות סוד מיוחד מן המילה "שבעים" בארמית—"שבעין". בגימטריית 432, ואת-בש גם היא 358—משיח!

נתבונן עוד ונראה שבאמצעות הטבעת שאנחנו יוצרים באמצעות התיקון של "הוד", ב-15 לחודש אב, יש את הכוח להביא את העולם הזה לשיאו, שהוא "מלכות". זה רמוז בגימטרייה 496—"טבעת הוד", או "טבעת י-ה". יש רמז נוסף לשני אלה מן המילה טבעות, ג"כ בגימטריה 487.

המילים, "בֵּית הַיָּיִן" הם שווים ל"בהתודע" מן הפסוק {בראשית מה-א}  "וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵֽעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו:" בתוך מילה זו, אנו מוצאים את המילים "דעת", "הוד", "תודה", "ב/עדות", "תודעה", ו"בעתה". כל המילים האלו קשורות לתיקון ולתפקיד. אנו יכולים גם להבין את זה כרמז לכוח הפוטנציאלי וההתגלות של משיח בן יוסף.

ישנם עוד רמזים בספר שיר השירים. כתוב בפרק ב' פסוק ז' "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ". אותו לשון ממש נמצא בפרק ג' פסוק ה'. בפרק ח' פסוק ד' יש לנו לשון מאד דומה, "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ".

עלינו להתבונן במטרת כתיבת תיבות אלו שלוש פעמים, ומדוע הן כתובות עם שינויים מסוימים בפעם השלישית. אכן, יש כאן רמז לשלושת התקופות שבהן התעורר רצון הקב"ה לשכון בתוך עמו, ז"א לבית המקדש. התקופה הראשונה והתקופה השנייה היו בתקופת המלכים והנביאים, המרומז בתיבת "באילות". תקופות אלו היו תלויות במשפטין דמלאכין קדשין – "בצבאות" – לכן, אורך תקופות קיום בית המקדש וגם אורך התקופות שבהם עם ישראל ישב בארץ ישראל היו תלויות בשמירת מצוות התורה ע"י עם ישראל ועל אהבתם בין אדם למקום ובין אדם לחברו. שני פסוקים הראשונים הם בקרבה אחד לשני לרמז לנו שבית ראשון ובית שני יעמדו בתקופות קרובות. אלא שהפסוק השלישי, בפרק האחרון (רחוק משני פסוקים הראשונים), מרמז לבניין בית שלישי שייבנה בקץ הימין. לבית המקדש השלישי אין תלות במעשה אדם ולכן יעמוד לעד.

בתקופה המובילה לבית שלישי לא יהיו נביאים. בנוסף, אחרי תקופות הייסורים הרג והטבח שיעברו על עם ישראל, ולפי מדריגת העם בכלל בעת ההיא, לא יהיו נתונים למשפטין דמלאכין קדשין. ולכן תיבות "בצבאות" ו"באילות" לא חוזרות בפסוק השלישי. באמת, אין הכרח באתערותא דלתתא כדי לגרום לאתערותא דלעילא. הקב"ה יודע שלדור קץ הימין לא יהיה דעה ובינה שיגרמו לאתערותא דלעילא. לכן, הקב"ה נותן לנו רמזים על מה עלינו לעשות כדי לגרום להתעוררות אהבתו בעת ההיא.

על זה מובא בכתוב "מה תעירו ומה תעוררו". מרומז כאן סוד הבנת "מ"ה". דרך מהות השם "מ"ה" דקב"ה יגיע אתערותא דלעילא, ונבין את זה באמת רק כשנגיע למדרגת דעת בוגרת אמיתית. כאשר זה יקרה, נבין ונגלה סימני בגרותנו דרך הסימנים שמופיעים עם קול השפר. נשתמש ברוח החיים שהקב"ה הפיח לתוך האדם כדי לתת לנו חיים. הרוח-הנשימה הזאת, מקורה בנפש הפנימי של האדם. מהות הרוח הזאת היא "הוד קולך" כמו שכתוב בעמידת ראש השנה. גימטריית "הוד קולך" = 171. בעמידת ר"ה ישנן עוד שתי תיבות עם אותה גימטרייה – "המו מעי" כמו שכתוב בירמיהו ל"א:י"ט "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל-כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ - רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם יְ-ה-וָ-ה".

תא חזי המושג בליבת שני השמות המתאחדות – "הוד" ו-"י-ה": יהודה. זה מה שמועבר בצד החיצוני בתקיעת השפר, כאשר הרוח מקורה בתוך התוקע. על ידי הסימן והמהות של ה"הוד", מגיעים לדרגת הבגרות המתאימה. רק כאשר בגרות ה"הוד" מתווסף לעצמיותנו, שנהיה באמת "יהודה" — 30 בגימטרייה — ונוסיף עליו את ה-15 של "הוד" כדי להגיע ל-"מ"ה" — 45 —רק אז נגיע לדרגתנו המיועדת שהיא דרגת "אדם". אפילו הכלי שגורם להופעת ושמיעת הקול הוא בעצמו רמז לרמות עמוקות להפליא! אם כן, נבין שבמתן תורה, כתוב "השפר" עם גימטריית 585. כשמחלקים 585 ב-45, מקבלים סך של 13 = "אחד"! נגלה כאן את האחדות, ולא זו בלבד, אלא ש-13 הוא גם חצי מ-26, גימטריית שם ההוויה! לכן, במעמקי מהות ה"אדם" (בגימטרייה 45), האדם נברא בצלמו של שם "מ"ה" (45) לשקף את הרמה העליונה והנעלה של לבושין סתימין. לכן אנו באמת, בפנימיות הדברים, אחד!

יש סוד נוסף שצריכים להבין טוב יותר, את הפסוק, "והיה י-ה-ו-ה למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה י-ה-ו-ה אחד ושמו אחד:" מילת "יהיה" היא סימן שרמת הדעת שלנו תגיע בסופו של דבר לרמה נאותה של בגרות. כאשר זה יקרה, הדעת שלנו תהיה מסונכרנת עם דעת עליון. לכן, שם הקב"ה לא יהיה ידוע בשם "י-ה-ו-ה", אבל יהיה ידוע בשלמות, אשר באחדות השם "י-ה-י-ה". (כן יהי רצון, ברוך ל-י-ה-ו-ה לעולם אמן ואמן.)